לוחמי האור מפתחים יכולת לזהות אחד את השני דרך המבט בעיניים, חלקם אף שמים לב אל תקשורת בערוץ נוסף אשר קיימת בין האנשים, יש המכנים תקשורת זאת טלפתיה, אחרים יגידו שזה נובע מהחלפת אנרגיה, יש שיומרו שזאת שפת גוף וכמובן אפשר גם לטעון שזה כל אלו יחדיו.
פחדים ישנים לפעמים עוצרים אותם מלפעול, המלצרית מפחדת לשאול אותו על הספר שהוא מחזיק כדי שלא יחשוב חלילה שהיא מנסה להתחיל איתו (כך החברה החליטה עבורה שבכל הנוגע לגברים זרים אשר נמצאים בטווח הגילאים שמאפשרים קשר זוגי – היא זאת שצריכה להיות מחוזרת או שהיא מסתכנת בלהיות מופקרת / קלה / חרמנית / שרמוטה וכו’), הוא לא יאמר לה על הכוח של חיוכה מפחד שהתנהגותו תתפרש כנסיון להשכיבה, או אולי מפחד מאיזה פחד אחר שקיים בראשו. קיימים גם עדיין משוכות בין אותו המין, בנות מבנות ובנים מבנים, כולנו קיבלנו שעור מהגננת או מההורים לימדו אותנו להזהר מזרים, זר=מסוכן, הם ביקשו לחרוט במוחנו התמים, אולי זאת הגנה יעילה לילד/ילדה אך האם זאת אמונה מועילה לאדם מבוגר?
לוחמי האור מחליפים את האמונה “זר=מסוכן” באמונה “העולם הוא משפחתי”. ויוצאים לאתגר את עצמם בהטמעת האמונה החדשה – ביצירת קשר עם “זרים”:
חיוך חם עם מבט אוהב בעיניים, שיחה קלה על נושא לא רלוונטי, מחמאה לזאת שירדה איתם במעלית, כוס קפה וסימפטיה לזה שקוצר את הדשא, מים לחברה שעובדים על התיבת חוטים של בזק, חיבוק לאיש זר, ועוד דרכים יצירתיות נוספות על מנת להכנס למימד בו העולם הוא משפחתם.
בכך הם משיגים כמה דברים:
1) לוחמי האור מזהים ומתגברים על פחדיהם שמחזיקים את החברה במקומה.
2) פעולתם משפיעה על האדם שמקבל אותה ומשנה את תפיסת עולמו ליותר חיובית.
3) הם מאפשרים לאדם אשר קיבל את המחווה לראות שזה אפשרי, ובדרך זו או אחרת הוא יחזור על אותה מחווה כשתהיה לו האפשרות.
4) הם מעוררים השראה, חבריהם מחקים אותם.
הם יוצרים דרך מהירה אל אחדות בין האנשים, לפתיחת הלבבות מחדש.
הם חולמים על ימים שבו יהיה נורמלי לשיר ברחוב ולהסתובב עם חיוך רחב במכולת ובבנק.
עד שיבוא היום הם מעדיפים להיות לא נורמליים.
