יום אחד כולנו נזכר בעצמנו, מי אנחנו באמת.
עד אותו יום נהגנו לענות לשאלה בשמות תואר, אני מנהל, אני טבח, אני שמח, אני דנה, אני עמרי, אני כריזמטית, אני מאוהב.
כאשר נדרשנו לענות על השאלה מי אנחנו פרטנו מאפיינים חיצוניים כתשובה, ואף האמנו שאנו עונים לשאלה.
אילו היינו שואלים נעל מי היא והיא היתה עונה “אני שחורה”, “אני נייקי”, “אני גבוהה” “אני מצוחצחת”, “אני חדשה”, ייתכן והיינו אומרים למבולבלת – את נעל. אבל כשזה מגיע אלינו, המוח שלנו משחק איתנו משחק, הוא אינו מכיר את המהות של האני, ולכן הוא נדבק לתארים חיצוניים, ומאמין שזאת התשובה.
ביום שנזכר באני האמיתי, נעביר אליו את תשומת ליבנו, נתחבר חזרה אל הנשמה שלנו, נבין שתמיד התבוננו דרך הנשמה במחשבות בזכרונות ברצונות של המוח, ובדרך כלל נסחפנו בתוכם, שכחנו שאנחנו משהו שנמצא מעליהם.
ביום שנזכר באני נראה פתאום שאתה זה גם אני, כמו שני עלים על ענף של עץ מתבוננים אחד בשני ויודעים שהם אותו הדבר – שני ביטויים שונים של אותו עץ, אשר בבסיס שלהם מתמזגים אל אותו מקור.
ביום שנזכר באני האמיתי נרגיש את התכונה של אותו המקור, אותו העץ – אהבה אינסופית, מרפאת כל, סולחת לכל.
דרך אותו חיבור למקור נוכל לברוא כל מציאות שנחפוץ בה ע”י כוונה ליצור אותה. יהיה זה מספיק שנביע כוונה על מנת שדברים יווצרו בעולם זה שאנו מכירים כעולם הפיסיקלי.
ביום ההוא (שדרך אגב הוא אלינו מתקרב) המציאות כבר תראה אחרת – כשנחווה את העולם מהנשמה שלנו נהיה בשלום עם עצמנו, עם התכונות שלנו, עם המחשבות והרגשות שלנו. לכן זה מה שיהיה סביבנו בעולם – שלום ושלווה בין האנשים, בין העמים.
כשאנו עם הנשמה שלנו אנו מתחברים אל מקור היצירתיות, שם קיימים פתרונות לכל בעיה שאנו מכירים – עוני, התחממות גלובלית, קונפליקטים – יפתרו בקלות בעזרת מאגר היצירה ופועלינו מתוך שמחה, איש איש בתחום שבו הוא נהנה לתרום יותר מכל.
ואז, אז איזה מציאות נברא לנו אז?
תגים: אחדות, הזכרות, לוחמי אור ברשת, נשמה, שלום
